ביטוח חיים

"אין לנו כסף לזה", היא אמרה לי.
ישבתי שם עם החליפה מול המאוורר הרועש, והתחלתי להרגיש את הזיעה בבית השחי, כמו שתמיד קורה כשאני מרגיש שהסיכוי למכירה נעלם. איזה בזבוז זמן. מה חשבתי לעצמי? איך תמיד אני מתגלגל לשיכונים העלובים האלה ומאמין שכמו באיזה סיפור אגדה חיים שם מלכים ונסיכות.

הנסיכה שישבה מולי אמרה משהו בשפה שלא הבנתי למלך שישב על הכורסה הפרחונית הדהויה לידה, והוא נהם איזו נהמה והחזיר את העפעפיים שלו למטה. "את כל הכסף זרקנו על טיפולים" היא הסבירה, וכמו חתול רחוב צולע שעוד מתעקש לרוץ אמרתי "אבל זהו, שאם היתה לכם פוליסת בריאות כמו זאת..."
"אין לנו כסף לזה", היא אמרה.

התכונה הכי חשובה של איש מכירות היא להבין במהירות ובדיוק מי יושב מולו. מה מטריד אותו, מה חשוב לו, מאיפה הוא בא ומה הסיפור שלו. לפעמים הסיפור מסובך, ולפעמים פשוט. צריך רק לדעת לראות אותו. כי בסוף, עם המילים הנכונות אפשר להתחבר לאנשים.

הזקן קם וחזר למטבח, להמשיך לאכול את המרק המתקרר שלו. שתיתי את מה שנשאר מהמים הקרים בכוס עם הידית, אספתי את הניירות, והסתכלתי מסביב על השנים הארוכות של הנסיכה, על כל הגברים ששיחקו בגופה, והיא שיחקה איתם. קראו לה "כלבה" או "מלכה", הטילו את כאבם על השריון שלה, או סתם הוציאו מעצמם את הגברים שחיו בתוכם. ומכל השנים האלו היא למדה רק מה זה גבר, ומה זה כסף.

"מה זה כסף?" אמרתי לה. "צריך לחשוב על העתיד, לא?"
"אנחנו כבר לא צעירים", היא אמרה לי. "אנחנו כבר לא צריכים את זה".

היא כבר לא היתה צעירה כשהיא פגשה אותו. כשהגוף שלה התחיל להיות רך ורופס יותר, כשכבר היה קשה יותר להאמין להבטחות של כל אחד. אבל תמיד בסוף מגיע מישהו שלובש את החליפה הנכונה ואומר את המילים הנכונות. ותמיד יש את המילים הנכונות, והיא ידעה שזה נכון, דווקא בגלל כל מאות השקרים שהיו חשופים מולה בתמורה לשקר שחשפה בעצמה מולם.

הגבר שאיתו הגיעה מהדירות החשוכות של דרום תל-אביב לשיכון המואר של צפון קריית-גת, לסלון עם הספה הצהובה הזאת עם התמונות של הפרחים חסרי הטעם, סיים את המרק הקבוע שלו, והתחיל למצוץ ולכרסם בקול את הגרונות והקורקבנים שנשארו בצלחת.
גבר לא צריך הרבה כדי להיות מלך. הוא יסתפק גם במועט. הוא יסתפק גם במגע שיהפוך יותר זול, כשהשנים עוברות מתוך בשרה של זאת שרומם מעליבותה. הוא יסתפק גם במגע הזול של החלום.

"מצטערת", אמרה לי הנסיכה מצפון קרית גת, מאחורי הקירות של השיכון עם הצינורות והכבלים וכתמי הנזילות שנראים כמו דמעות שקפאו בזמן. "אין לנו כסף לזה".

© כל הזכויות שמורות. רובי גורדון.