ביקורת

כשהייתי בן שש המצאתי את הסיפור הראשון שלי. אני לא זוכר אותו, כי זה היה מזמן והוא היה מטופש להפליא, ובאופן כללי אני לא זוכר דברים גם כשהם הרבה יותר חכמים וחדשים. אבל מה שאני כן זוכר זה את הביקורת עליו.

היה בסיפור משהו עם אורנים, וים, ואליהו הנביא או מישהו שהתחזה לו, ואני הייתי כל כך שמח בו וכל כך עסוק בו, עד שלא נזהרתי וסיפרתי אותו למישהו מבוגר. ואותו מישהו מצא בו איזה פגם עובדתי שמבוגרים תמיד מוצאים כשהדמיון נגמר להם. משהו עם האורנים והים או עם אליהו הנביא.

הביקורת הזאת הטרידה אותי מאוד, במיוחד בגלל שהדמיון המפותח שלי הוא זה שהמציא אותה. שמעתי אותה בלילות שוב ושוב באופן הרבה יותר מציאותי מאשר את הסיפור עצמו. ועד היום אני כמעט משוכנע שהיא היתה באמת, ולא רק חרדה של ילד בן שש, ועד היום אני זוכר בעיקר אותה ולא את הסיפור עצמו.