שני הספרים הראשונים שלי יצאו לאור ומחכים לקוראים, גם בפורמט אלקטרוני למחשבים וטאבלטים, וגם כספרים מודפסים וכרוכים, כמו פעם - עם ניחוח אמיתי שמלווה את הדפדוף והקריאה:

לפרטים נוספים לחצו כאן

תודה,

אמא, לאן נוסעים?

הרכבת עצרה בתחנה ברעש גדול, וכולם הצטופפו על הרציף האפור. האויר התמלא בעשן של הקטר והיה קשה לנשום. הרגשתי שאני נחנקת. נצמדתי לאמא שלי והיא חיבקה אותי חזק חזק כמו שרק היא יודעת. שוב יכולתי לנשום. פתאום התחילו לדחוף אותנו מאחורה כדי שניכנס לרכבת. אני חושבת שהשומרים דחפו, אבל השומרים שאני הצלחתי לראות רק עמדו כמו בובות והסתכלו עלינו. היה אחד שהסתכל ישר עלי וזה הפחיד אותי. חיבקתי את אמא חזק. רק אמא יודעת להרגיע אותי ככה עם חיבוק. התחלנו ללכת לכיוון הרכבת. "אמא, לאן נוסעים?" שאלתי אותה אבל היא לא ענתה לי. שאלתי אותה שוב. "אמא, לאן נוסעים??" והסתכלתי עליה. ואז ראיתי שאני בכלל לא מחבקת את אמא שלי. זה היה השומר שהסתכל עלי קודם. אותו חיבקתי. הוא התכופף אלי. הוא היה מסורק ולבוש יפה ועם ריח נעים של נקיון. הוא המשיך להתכופף אלי בלי להגיד מילה.

"אמא!!! אמא!!!! אמא!!!!" שמעתי את הילדה צועקת מהחדר השני. התעוררתי בקפיצה אבל האשה כבר הספיקה להיות בדרך לחדר של הילדה. נשארתי קפוא במקום. ניסיתי להקשיב. הילדה צעקה עוד פעם או פעמיים ואז השתתקה. "זה בסדר, אמא כאן... אמא כאן..." שמעתי את האשה אומרת. היא חיבקה את הילדה כמו שרק אמא יודעת לחבק. לא ראיתי את זה אבל גם אני הרגשתי את החיבוק ונרגעתי.

חזרתי למיטה והתקפלתי מתחת לשמיכה שנשארה חמה. הרגשתי אותו מגשש לחבק אותי. יש רגעים שאני רוצה להיות לבד, אבל בכל זאת חיבקתי אותו. הוא נצמד אל החזה שלי. "מה קרה לה?" שמעתי אותו לוחש. שתקתי לכמה שניות. "היא חלמה חלום רע כנראה" הסברתי לו את מה שהיה ברור מאליו.

כשהרכבת הגיעה ידעתי שזה הסוף. המבט של השוטרים היה חד כמו של חיות טרף. הם התחילו לדחוף אותנו מאחור כדי שניכנס לקרונות. יש כאן כמה אנשים שעוד מאמינים שהרכבת הזאת באמת נוסעת אל החופש. אנשים טיפשים. הילדה נצמדה אלי חזק והתחלתי לבכות. "אמא, לאן נוסעים?" היא שאלה אותי בשקט. רציתי שתלך ממני, שתעזוב אותי ותברח. שתתחבא ותתחמק מהרכבת הזאת. היא נצמדה אלי. שתלך כבר! שתעזוב אותי!!! "אמא, לאן נוסעים??". לכי! לכי ממני! לכי ממני!!!!!

הרגשתי שהיא קמה אבל המשכתי לעשות את עצמי ישן. היא הלכה למטבח ומזגה לעצמה כוס מים. שמעתי אותה שותה את המים ומוזגת עוד כוס אחת. בחוץ כבר היה אור אפור של בוקר מעונן. האביב הוא בדיוק כמו הסתיו. אבל אנשים חושבים שהוא יותר טוב. אולי בגלל הפרחים. או החגים.