שני הספרים הראשונים שלי יצאו לאור ומחכים לקוראים, גם בפורמט אלקטרוני למחשבים וטאבלטים, וגם כספרים מודפסים וכרוכים, כמו פעם - עם ניחוח אמיתי שמלווה את הדפדוף והקריאה:

לפרטים נוספים לחצו כאן

תודה,

ארבעה סיפורים קטנים על שרים

פעם כשהלכתי ברחוב ראיתי פתאום את שר המשפטים. הייתי ילד קטן והכרתי את הפנים שלו מהטלויזיה. ניגשתי אליו ואמרתי לו: "היי, שר המשפטים! אם אתה שר המשפטים, אז מי זה שר המילים?". שר המשפטים הסתכל עלי ולא ענה, אבל החיוך שלו כאילו אמר: 'נמאס לי מהבדיחות האלו כבר! הבדיחות האלו לא מצחיקות בכלל, ואתה ילד קטן וטיפש!'.

פעם ראיתי ברחוב גם את שר הביטחון. הוא היה גבוה מאוד ומבוגר. ניגשתי אליו והסתכלתי עליו ככה מלמטה. אמרתי לו: "היי, שר הביטחון!". הוא הסתכל עלי מלמעלה, והיה לו מבט מאוד קשוח בעיניים. הוא אמר: "כן, ילד...". ואני השתתקתי. פחדתי ממנו. הוא לא נראה לי איש טוב. "כלום...", אמרתי, והרגשתי קטן וטיפש.

אחר כך ראיתי את שר האוצר. הייתי עדיין ילד קטן, ודמיינתי את שר האוצר יוצא למסע הרפתקאות, כמו בספרים, ומגיע למערה חשוכה. בתוך המערה הוא מוצא תיבת עץ גדולה מלאה בזהב. הוא מצא את האוצר, ובגלל זה הוא שר האוצר. שר האוצר שעמד מולי היה די שמן, והיה קצת קשה לדמיין אותו יוצא למסע הרפתקאות, אבל לילד קטן יש הרבה דמיון. אמרתי לו: "שר האוצר, שר האוצר! רציתי שתדע שאתה ממש גיבור!". שר האוצר עמד והסתכל עלי. הוא חייך ואמר לי: "ילד, אין גיבורים בחיים. כולנו בני אדם". הרבה זמן אחר כך כעסתי עליו. התשובה הזאת שהוא נתן לי הרסה לי את הכל.

אני חושב שהפסקתי לכעוס עליו כשראיתי פעם את שר החינוך יורק על המדרכה בצד. הוא חשב שאף אחד לא רואה, אבל אני ראיתי אותו. חשבתי לעצמי, שאם שר החינוך הוא כל כך לא מחונך, אז כנראה שבאמת כולם בני אדם כמוני.