המבדיל

הלואי שהיה יכול לבחור בין שתיהן אחת ולתמיד. עם כמה שהחיים עם שתיהן היו מלאים וממלאים, הוא ידע שהתמרון הזה לא יוכל להמשך לנצח. מישהו יצטרך לקבל את ההחלטה הקשה, והוא שנא לקבל החלטות קשות ובסתר לבו קיווה שיוכל להיות זה מישהו אחר שיכפה עליו את ההחלטה הכואבת מלמעלה.
אלא שהחיים נוטים להסתבך ככל שהם מתקדמים, והפתרונים אינם יכולים להתלות רק באלוהים. הפתרונים ידועים לאלוהים וכל חייו של האדם הם מסע ארוך ומפותל לחיפוש אחריהם, כשהם חומקים שוב ושוב ממנו. בכל בוקר היה מתעורר מיוזע וראשו רדוף מחשבות אסורות. הוא ביקש שיניחו לו והן רק התחזקו מתוך חולשתו. היה מהדק את רצועת התפילין על זרועו בשחרית כעוקד את ידו מן המעשים האסורים, עד שזרימת דמו פעמה בתשוקתה להתמיד בעורקיו. הוא ניסה לדחוק מראשו החוצה את המחשבות בקריאה של התפילה, בצעקה ובתחנונים שיאציל אל עליון עליו את חכמתו ובינתו. וככל שצעק את גירוש של השדים כך רתח ראשו בקולות האחרים והפחד השתלט על גופו שמא לא תעלה שוועתו אל השמים.

בערב שבת עטה על עצמו את כסות השבת, את בגדי הלובן, ורצה לדבוק בטהרתם. נשק לאשתו על לחיה ויצא אל בית הכנסת. בדרך הלך בין עלי הסתיו הנושרים ואהב את אשתו, כל כך אהב אותה אז, ובאותו זמן כל כך רצה את האשה האחרת, שורפת בו וחושפת את תשוקותיו האסורות. ובבית הכנסת הביט בכל האנשים שסביבו וכולם נראו לו ריקים וזרים עד שלא היה יכול אלא להרכין ראשו אל מילות הספר ולזחול את מחשבותיו במבוך המסדרונות הלבנים שבין האותיות, כאילו מנסה לפרוץ דרך במבוך שלו עצמו, שהולך ומשנה את קירותיו כל הזמן. שוב עלתה בראשו האשה שלו, שהוא רוצה בה ובטובתה, ושוב עלתה בראשו האשה השניה, זו שמאז שנדחקה בלי לשאול אל מבוך חייו, הוא לא מצליח לרצות שתלך משם. הוא קרא באדיקות את התפילה, ניסה להכניע בכוחה את הנסיון שהאל הציב בפניו, אבל התפילה היא רק בקשה כלפי האל, ואת התשובה הוא לא ימצא בה.

בשבת הסתגר בחדרו וקרא עד שמצחו הזיע. ניסה למצוא בכתבי הקודש תשובה, ואם לא את התשובה לפחות את החיזוק שיתן לו את הכוח למצוא את התשובה הזאת בין שתיהן. בין האשה האחת לאשה האחרת, ובין שתיהן לבינו.
בערב, כשהכין את טקס ההבדלה כבר ידע שלא יוכל להן. כל האותיות וכל המילים לא יועילו, וכל תחנוניו רק יערמו את סימני השאלה בתוכו. הוא ברך על היין ועל הבשמים, ואשתו הביטה בו מעבר ללהבת הנר השקטה. הוא ניגש ונשק לה והיא נצמדה אליו בחיבוק אוהב, כנפרדת ממנו לימי החול הקשים אליהם הוא יוצא, כבוטחת בו שישוב בשלום אליה.
והוא הוסיף עוד תפילה קטנה משלו, הלואי שיהיה בו הכוח לבחור, הלואי שיקבל כבר את ההכרעה בין שתיהן. ותשוקתו אל שתיהן היתה כאפס לעומת תשוקתו אל זאת - אל ההכרעה עצמה, אל הבחירה, למרות שידע במיטב הכרתו שלא תהיה הכרעה כזאת לעולם, כי האחת לא תוכל לחיות בלי רעותה, כי שתי הנשים האלו הן אותה אשה אחת שאיתו.

© כל הזכויות שמורות. רובי גורדון.