המיליונר

בתחילה, כשזכה במיליונים הרבים הוא התרגש. אדם פשוט טבעי שיתרגש מסכום גדול כזה, שנופל בחלקו ביום אחד. אדם פשוט אינו חושב נכונה על חייו שאחרי הזכיה, גם אם הוא יודע לדמיין כל פרט בהם. כי אנשים פשוטים יודעים לחיות את חיי המיליונים רק בתבנית חיי המעות, וחסרה להם אותה בהירות צורמת שמביא איתו יום הזכייה, ואשר טורפת את התבנית הזו עד היסוד.

גם הוא, אחרי שהתרגש, ניסה להמשיך לחיות את חייו כהרגלו. תמיד אמר לעצמו שגם אם יזכה ימשיך לחיות כך. ימשיך לעבוד, ימשיך לגור באותה דירה נחמדה שהחזיק, לא יתמכר לשום פיתוי. כזה הוא, אדם פשוט.
אבל רגע המיליונים אילץ אותו להכיר בכך שהחיים עצמם כבר אינם פשוטים כמוהו. משהוסר העול הכלכלי נחשפה מאחוריו האמת הזועקת. עבודתו היתה שנואה עליו במידה כזו שלא עמדה שום סיבה הגיונית להמשיך ולהחזיק בה, ולמעשה, כך גילה, חייו בשלמותם היו שנואים עליו. לבדידות כבר התרגל, היא לא הטרידה אותו יותר. אבל ברגע שעמד מול הדרכים הנוחות ביניהן היה צריך לבחור, הוא הפנה, רק לרגע, את מבטו לאחור, ולתדהמתו ראה ששביל חייו היה סלול ברצף של פשרות איומות שכפה עליו צו אותה פשטות. וככל שהביט הרחק לעבר אופק עברו כך התקשה למצוא את הנקודה בה התחיל הכל - הרגע שבו החל לחיות את החיים הפשוטים והאיומים האלה.

דירה, כך נאמר לו, תהיה השקעה חכמה ומועילה. כל הדירות עמדו לפניו כפושטות ידיהן אליו, וכל שנותר לו היה לבחור את הנוחה ביותר. אך כדי לבחור את הנוחה ביותר הוא היה זקוק לדמיון עשיר, עצות לא מעטות, ומידה רבה מאוד של יכולת להבין את השקרים שמאחורי עצות אלו.
מתוך כך, היה מסע ההשקעה שלו מפרך ומאלף. במסע הזה נאלץ ללמוד ולהכיר את אותו אדם שהיה באמת. החירות הטהורה, כך הסתבר לו, היא גם ההיפך המוחלט מכל אימוץ של שקר נוח, והחופש לבחור אינו אלא קריעה כואבת של כל מסיכות היום-יום.
אך בסופו של המסע הזה היה יכול להיות בטוח שבחר את הבחירה הנפלאה מכולן. את הדירה היחידה בה ירגיש בטוח ונוח כמו בחלומותיו המתוקים ביותר. את אותה דירה שבה יוכל להלך בחושך בלילות מבלי לחוש כאורח.

הוא קנה את דירת ילדותו. את הדירה שהיתה של הוריו המנוחים עד שהתקשו להחזיקה ומכרו אותה. ואותה דירה, בה לא הפסיק מעולם לחיות בדמיונו, היתה בתוך ימים ספורים שוב ביתו, וממנה יצא לדרך החדשה המובילה את שארית חייו.
היא היתה מרוהטת בחוסר טעם. יתכן והיתה זו אופנה מוצלחת, או צו הזמן, אבל מקומם של אלה היה לו זר עכשיו. בשיטוטים הרבים שערך חיפש בלהט את אותם רהיטים פשוטים שהיו תפאורת חייו, לפני שהפכו חיים אלה לריק המזין את עצמו. הוא מצא מיטות ישנות בחנויות שהזמן עמד בהן מלכת, ספות מתפוררות בשווקים, ושולחנות מתנדנדים בדירות של הולכים לעולמם. כל ממונו וזמנו, ושניהם עמדו לו בשפע, הוקדשו לחידוש תכולת הבית לפי תבנית עברו.

ועל אף התמורה הנפלאה שקיבל, סכום הזכייה שלו נגרע אך במעט. ביתו החדש היה כליל השלמות של חלומות חייו האפורים שנגדעו ברגע הזכייה. בערבו של יום הוא פתח את החלון החורק שהתקין, והביט למטה, אל הרחוב הקטן. מקץ דקות מבט אלו, בהן דילג שוב על מכשולי השנים המיותרות שחלפו, הבין לפתע מה ביקש למעשה לראות.

בתחילה, בניגוד לכל העצות המלומדות, הקדיש סכומים גדולים להרס. הוא פינה את כל יושבי אותה סימטה ופיצה אותם ביושר, ומשעמדו ריקים כל הבניינים החדישים שבהם גרו, החריב אותם עד היסוד. על המגרש המיושר שבקצה הכביש ערם שוב תל עפר גבוה ובו שתל חורשה צפופה. את המדרכה היוקרתית עקר ותחתיה הניח מרצפות בטון סדוקות. במסירות אין קץ ובנדיבות סבלנית השקיע את כל ממונו בשיקום הריסות הזמן את ילדותו הנעימה. האנשים הפשוטים, אלה שלא זכו בזכייה הגדולה כמוהו, הביטו עליו וראו בו איש שאיבד את שפיות דעתו. אך הוא הביט בהם בחזרה באותו בוז שסיגל לעצמו מרגע שלמדו חזיונותיו לדלג מעל משוכות המזימה של הפיצוי הפשוט והזול שלא יודע שובע - הפיצוי בו השכיל לא לבחור.

וכשאזל סכום הזכייה הוא חזר להיות אדם פשוט. את שארית חייו העביר בבית חלומותיו אשר ישב בנוף ילדותו, עובד שוב לפרנסתו, ושוקל את מזונו בצניעות. המיליונים הרבים לא חסרו בכיסו עכשיו, מששכנה בתוך לבו תמורתם יקרת המציאות, ולא היה מאושר ממנו באדם.

© כל הזכויות שמורות. רובי גורדון.