* זאת לא מודעה ממומנת, אלא משהו שעשיתי פעם ונראה לי מתאים.
זהו זה
לא אשלח אליך יותר את הניוזלטר שלי.
אפשר אולי להציע לך במקום זה לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק שלי?
לחיצה קטנה כאן, ואושר גדול אצלי בלב:
זה בסדר גמור אם בחרת לבטל את הרישום לניוזלטר. אבל בכביש חשוב תמיד לעשות את הבחירה הנכונה. תודה.
ארגז כלים: מה אפשר לעשות כשאין על מה לכתוב?
יכול להיות שהבוס שלכם דורש, יכול להיות שהלקוח שלכם מבקש, ויכול להיות שאתם הבוס והלקוח של עצמכם הבוקר. בכל מקרה, אתם אנשי התוכן, ואתם חייבים מאמר חדש באתר, או פוסט חדש בבלוג, או בפייסבוק.
ואתם יודעים לכתוב, הטקסט זורם לכם כמו שמפניה תוצרת הארץ בחתונות של פעם.
רק שאין לכם שום כיוון או רעיון לנושא.
אז הכנתם כוס קפה, פתחתם את המחברת (או המחשב, או את שניהם), ו... זהו. אתם מביטים על הדף הלבן, והוא מביט עליכם בחזרה, והקפה כבר נגמר אז אין תירוצים.
מה עושים? הנה כמה שיטות שעובדות בשבילי, כשקשה לי למצוא נושא חדש ומעניין לכתיבה.
לנבור בארכיון
אומרים שאפילו הבדיחה הכי אידיוטית יכולה להיות מצחיקה בהקשר הנכון וברגע הנכון.
וזה נכון לא רק בענייני בדיחות. אני בטוח שכמו בבוידעם של סבא, יש לכם המון אוצרות שאתם בכלל לא יודעים עליהם, או שבעבר נראו חסרי תועלת. אבל נחשו מה? יכול להיות שיש להם תועלת בהקשר הנכון וברגע הנכון.
ואני לא מתכוון רק לתוכן קודם שכתבתם לאתר או לבלוג. אישית, אצלי מחילת הארנבת ממשיכה הרבה יותר עמוק.
תנסו לחפש בתיקיות ישנות במחשב קבצים של התחלות או רעיונות שמעולם לא השלמתם (לי יש המון כאלה, את חלקם השלימו בינתיים אנשים אחרים ועשו מיליונים); תנסו להיזכר שוב בדברים שעשיתם במסגרת איזה תחביב ישן שכבר מזמן זנחתם; תנסו לחפש חוברות או ספרים ישנים ששמרתם אבל לא פתחתם שנים.
אתם עשויים להפתיע את עצמכם. לפעמים הזמן שעובר עושה רק טוב, וזנב קטן של משהו ישן יכול להיות ההתחלה של רעיון חדש ומאוד רלוונטי לעכשיו.
להתווכח עם מאמר
נורא מתסכל לגלות שעל כל נושא כתבו כבר דבר או שניים, או ארבעים ושניים. אבל שזה לא ירתיע אתכם. להיפך – כנסו לגוגל הקרוב לביתכם, חפשו נושא, מיצאו מאמר שעוסק בו, ועכשיו, וזה החלק הטריקי – במקום להעתיק אותו חלילה, נסו לאתגר אותו.
תתווכחו איתו, תערערו על הטענות שלו. נסו למצוא את הזווית שלכם לנושא הזה.
אנשים מעריכים מאוד חשיבה מקורית ומבט חדש על דברים, כי אנשים רוצים ללמוד דברים חדשים שהם לא חשבו עליהם קודם. אל תפחדו לתת להם (ולעצמכם) בדיוק את זה.
להתעכב על קושי מאתגר
העבודה מלאה באתגרים, קשיים, ולפעמים גם תיסכולים. אבל מכל לימון אפשר לעשות לימונצ'לו.
הבעיה היא שכשאנחנו כבר מוצאים פתרון, אנחנו מתלהבים, חוגגים, סוגרים את הפינה וממשיכים הלאה. לא תמיד אנחנו מתעכבים על הדרך הקשה שהיתה לנו, לא תמיד אנחנו מסתכלים על הקוצים שנדבקו למכנסיים ועל הבוץ שדבק בסוליות.
אבל לניתוח של האתגרים והקשיים יש רווח כפול: זה גם לימוד מעמיק יותר ופחות אינטואיטיבי לעתיד, וזה גם מאפשר לנו לנסח לעצמנו – ואולי לאחרים – מה בדיוק קרה שם, מה עיכב אותנו, מה היתה בדיוק הבעיה שנתקלנו בה ואיך פתרנו אותה. בחיל האוויר קוראים לזה "תיחקור". אני קורא לזה "שלב בלתי נפרד מהעבודה".
והנה, זה בדיוק מה שעשיתי במאמר הזה. היה לי קשה למצוא נושא חדש למאמר, אז הסתכלתי על עצמי בראי, ניסיתי להבין איך אני יצאתי מהקושי הזה בעבר, וכתבתי בדיוק על זה.
להרחיב פיסקה מתוכן קודם
הרבה פעמים יש לנו פרח ססגוני של תובנה מוצלחת, ואנחנו מחביאים אותו בתוך יער גדול, או סתם בתוך רשימה בנוסח "עשרה טיפים ל..."
נסו להבין מה הלב הפועם של משהו שכתבתם פעם. נסו לתמצת ולזקק את הרעיון, ואז שבו, הסבירו אותו (אפשר גם בחפירה פנים אל פנים מול מישהו) והרחיבו אותו.
רעיונות טובים באמת אפשר לפתח הלאה, וגם כדאי להדגיש שוב ושוב. זה לא בדיוק לחזור על עצמכם, זה להסביר טוב יותר ולהתמקצע במשהו טוב.
אם אתם מרגישים ש"עליתם על משהו", תתמקדו בו רגע. תנסו להסביר אותו בדרך אחרת, או בפירוט רב יותר, ותכתבו את זה.
להקשיב למישהו
אוקיי, בשלב הזה עזבו הכל, קחו עוד כוס קפה או מים, ופשוט שבו עם מישהו ותקשיבו למה שיש לו לספר.
זה בכלל לא צריך להיות קשור לעבודה או לתחום העיסוק שלכם. זה רק דורש סבלנות ואמפתיה. אתם עשויים לגלות עולם חדש וללמוד המון, חינם, גם על עצמכם.
אבל הטריק הוא לצאת לרגע מהאינסטינקט של הייעוץ, ולהיכנס למצב של הקשבה ושל המילה הזאת שאני שונא – "הכלה". וזה לא תמיד קל. בכל זאת, אינסטינקט וזה.
וגם להרים את העיניים וסתם להתבונן בעבודה של מישהו יכול לעזור. גם העיניים יודעות להקשיב.
להיות עם הילדים
באחד הסיפורים הקצרים שכתבתי הופיע משפט שאני מאוד מאמין בו:
"ילדים יכולים לחשוף את האמת בדרך שמבוגרים יודעים רק ללגלג עליה".
לסיפור ההוא קראו "קסם", וילדים לפעמים באמת יכולים ללמד אתכם קסמים מחשבתיים.
יש להם אסוציאציות פרועות, דמיון מפותח, ומה שאין להם זה גבולות ועכבות שאנחנו כמבוגרים אימצנו לעצמנו באיזו ארשת חשיבות.
חצי שעה של משחק עם הילדים יכולה לפתוח גם לכם את הדמיון. תסתכלו על מה שהם מסוגלים לעשות מכל קופסת קרטון שאתם רוצים לזרוק, תקשיבו לרעיונות שלהם כשהם ממציאים חוקים חדשים למשחק שכבר נמאס עליכם.
זה אולי זמן שבו אתם מפסיקים את העבודה המאומצת, אבל את הזמן הזה אתם מקבלים בחזרה עם ריבית.
וגם אם לא, לפחות זכיתם להנות בלי גבולות ועכבות. רע לא יכול לצאת מזה.
אני יודע שאין לך הרבה זמן, אבל רק עוד רגע...
אם מה שראית כאן מעניין אותך, יש לי גם ניוזלטר.
אבל הקטע שלו הוא להיות קצר ולעניין, כי הרי אין לך זמן לחפירות.
אז מדי פעם אני אשלח בו כמה תובנות קטנות ומועילות על כתיבה, עיצוב, שיווק, ממתקים וקרנפים - שהם חדי הקרן האמיתיים בעולם.
טלפון: 
דוא"ל:
עמוד פייסבוק: 
אינסטגרם: