שני הספרים הראשונים שלי יצאו לאור ומחכים לקוראים, גם בפורמט אלקטרוני למחשבים וטאבלטים, וגם כספרים מודפסים וכרוכים, כמו פעם - עם ניחוח אמיתי שמלווה את הדפדוף והקריאה:

לפרטים נוספים לחצו כאן

תודה,

אליפות העולם בקלאס

דנה עלתה אל המגרש לקול מחיאות הכפיים של הקהל. עשרים אלף צופים הצטופפו באולם המלכותי באמסטרדם כדי לצפות בגמר אליפות העולם בקלאס. "אל תסתכלי על הקהל", היה גידי המאמן אומר תמיד לדנה, "כדי לא לאבד את הריכוז". "אל תסתכלי על הקהל" היא אמרה לעצמה כשדילגה בצעדים קטנים ובטוחים על המדרגות בדרך אל הבמה. "אל תסתכלי על הקהל" היא חזרה ואמרה לעצמה כשהרימה את הראש בלי שליטה ומצאה את עצמה עומדת מול עשרים אלף צופים שמוחאים כפיים. בתוך הקהל הבזיקו המצלמות כמו כוכבים בשמים. שתים עשרה מצלמות טלוויזיה הקיפו את דנה והעבירו את התחרות בשידור חי למליוני צופים. בבית יושבת עכשיו כל המשפחה ורואה אותה. כולם מתרגשים ומחכים שהיא תנצח. והיא תנצח. היא עדיין לא יודעת, אבל בעוד פחות מרבע שעה היא תעמוד על דוכן המנצחים ותקבל מדלית זהב. היא בלעה את הרוק, שהיה מעורב בדמעות והלכה למרכז האולם.

היו מסומנים שם שישה ריבועים, כל אחד בגודל של 40 סנטימטרים על 40 סנטימטרים, ועיגול בקוטר של שמונים וחמישה סנטימטרים. בתוך הריבועים היו מסומנים מספרים וליד הריבוע מספר 1 היתה מונחת הדיסקית. 168 גרם של תרכובת פלסטיק, בקוטר של 11 סנטימטרים. שלושה שופטים עמדו שם בפנים רציניות, כמו שרק שופטים מבוגרים יכולים להיות. דנה הביטה על החולצה שלה שעליה התנוסס שלט עם המספר 376. זה המספר שלה בתחרות. היא הסתכלה אל הספסל וראתה את גידי מסתכל עליה במתח. כשהוא ראה אותה הוא ניסה לחייך כדי להרגיע אותה. היא חייכה אליו בחזרה.

ואז היא ראתה את 380 ואת 52. שתי ילדות בערך בגילה, אחת מיפן ואחת מבולגריה. שתיהן הביטו בה, וכל מה שהיא רצתה היה להזמין אותן לשחק ביחד, כמו שהיא היתה משחקת עם החברות - עם אבן קטנה וריבועים שמצויירים ביד על המדרכה. אבל היא צריכה לשחק לבד עכשיו, ולנצח את הילדות האלו. וזה קצת עשה אותה עצובה.

הקהל השתתק, ואפשר היה לשמוע את המצלמות המנצנצות. דנה לא פחדה מזה. היא רק פחדה פתאום שהחברות שלה לא ירצו לשחק איתה יותר, רק בגלל שהיא אלופת העולם. כולם חיכו שתתחיל לקפוץ בין הריבועים, והיא כבר לא רצתה את כל זה. היא רצתה לחזור הביתה, אבל הדרך היחידה שלה לצאת משם היתה להגיע אל העיגול שבסוף הקלאס. לא היתה לה ברירה.
היא לקחה את הדיסקית, החזיקה אותה כמו שגידי לימד אותה, וזרקה אותה אל הריבוע מס 1. הדיסקית נחתה בדיוק במקום, ודנה התחילה לדלג בין הריבועים בדרך אל המדליה.



עוד יצירות: מסעותי בין אנשים  //  הטור השבועי  //  ספרים  //  פירורים  //  הדרך הארוכה הביתה
לתגובות, שאלות או הערות שלחו הודעה.

מוזמנים גם לעקוב ולהגיב: